"האם יש אפשרות לדבר על מוגנות מינית בלי להציף בפחד? אני מעדיפה לדבר עם הילדים שלי על הצד הבריא שבמיניות, האם זה אפשרי?"
יש צדק גדול ברצון שלנו לא להציף ילדים בפחד. אנחנו רוצים שמבחינת הילדים שלנו מיניות תהיה דבר חיובי ופשוט, ולא נושא מסוכן בו צריך לחשוד בכל אדם- גם הקרוב ביותר. מצד שני, הורים רבים חשים חרדה (מאוד מובנת ונורמלית לאור הדיווח על פגיעות רבות כל כך בילדים) מהאפשרות שילדיהם ייפגעו מינית והמסר הזה עובר גם בלי מילים.
אז מה עושים?
במשפחה שלנו הגוף הוא טבעי ובריא: נדבר (באופן מותאם לערכים שלנו) בינינו לעצמנו ועם הילדים שלנו על הצד החיובי והבריא במיניות: ניתן שמות לאיברים הפרטיים ונעודד שיח פשוט וטבעי על שינויים בגוף ועל תחושות ורגשות הקשורים בהתפתחות המינית (כמו על כל נושא רגשי).
במשפחה שלנו מעודדים שאלות על שינויים בגוף, התפתחות מינית ורגשות שונים: תשאלו אותנו הכל, וגם אם לא נידע את התשובה נעזור לכם ונמצא יחד תשובה מוצלחת.
במשפחה שלנו אנו מכבדים את הגוף ואת הפרטיות של כל אחד: נמצא הזמנויות יומיומיות כדי לבסס את תחושת הכבוד והפרטיות (מקלחות/ שירותים/ חדרים פרטיים/ התלבשות) בהתאם לגילאי הילדים.
הגוף והפרטיות חשובים כל כך ולכן יש במשפחה שלנו כללי מוגנות שישמרו עלינו: הגוף שלנו הוא רק שלנו, לאף אחד אסור לגעת או להסתכל באיברים הפרטיים שלנו וגם לנו אסור לגעת או להסתכל באיברים הפרטיים של אחרים (גם במחשב), אין משחקים בהם מורידים בגדים.
נלמד את הילדים כללים: אם הם חווים אירוע מבלבל, לא נעים או לא מתאים בקשר לגוף או למיניות שלנו נשמור על עצמנו באמצעות שלשת הלמ"דים- להגיד לא, להתרחק, לספר למבוגר אחראי. "נהיה גאים בכם מאוד שתספרו לנו".
חשוב להבין שאנו מעבירים כל הזמן מסרים לא מודעים ביחס למיניות לילדינו. כל גבול שנציב, הערה או אפילו מבט מעביר מסר חיובי או שלילי ביחס למיניות של ילדינו. הדוגמא העצמית של היחס שלנו המבוגרים לגוף ולמיניות שלנו ולכבוד שאנו נותנים לגוף למיניות של הזולת מעבירים לילדים מסרים לאורך כל ההתבגרות שלהם.
מסיבה זו אופי השיח חשוב ביותר. אם אנו המבוגרים נצליח לשדר רוגע ויחס חיובי ומכבד כלפי הגוף של עצמנו ושל הזולת, וניתן מענה רגוע ופשוט בנושאים מיניים אנו מעבירים מסרים שיעזרו לילד לגבש מיניות בריאה, וכך הוא גם יפנים שכדאי לשתף אותנו בשאלות והתמודדויות לאורך הדרך.