© 2015 Latet Pe org. Created with Wix.com

דיווח, ענישה וטיפול:

 

דיווח

חוק חובת דיווח קובע כי אדם שנודע לו על התעללות כלשהי בילד (הטרדה מינית נחשבת כהתעללות) חייב לדווח על כך למשטרה או לשירותי הרווחה (פקידת הסעד). אדם שידע על מקרה של התעללות ולא דיווח עלול להיענש בחומרה, עד כדי מאסר של כמה שנים. החוק מקפיד עוד יותר עם אנשי המקצוע העובדים עם ילדים (מורים, גננות, רופאים ואחיות, מטפלים רגשיים, רבנים) ומתייחס לחוסר דיווח שלהם בצורה חמורה עוד יותר. חובת הדיווח הוא על הטרדה או פגיעה של מבוגר (מגיל 12) בקטין (לדוגמא: קרובי משפחה, בייביסיטר, מורה, מדריך, שכן, חבר), וכן על כל פגיעה או הטרדה מינית במסגרות חינוכיות (לדוגמא: בית ספר, פנימייה, קייטנה, חוג).לרוב הורים ידווחו לאיש הטיפול הקרוב אליהם- היועצ/ת בבית הספר או עובד/ת סוציאלית ביישוב והם אלו שילוו את ההורים לדיווח לרשויות. ילד שנפגע יופנה למרכזי ההגנה השונים בארץ (בירושלים מרכז ההגנה נקרא "בית לין") שם יש צוות מיומן ורגיש מאוד שמנסה להקל על החוויה של הילדים באופן המרבי. מרכזי ההגנה אסטטיים ונעימים, הצוות בלבוש אזרחי (חוקרת ילדים, שוטרת, עובדת סוציאלית, רופאה) ולעיתים החוקר הוא זה שילך להעיד בשם הילד אם זה לטובת הנפגע. לאחר המיון והאבחון במרכז ההגנה יוחלט אם הילד זקוק לטיפול והוא יופנה למרכז טיפולי (ישנם מרכזי "בית לכל ילד" בהם יש מימון מלא של הטיפול בפגיעות מיניות בילדים ויש מרכזים שם יציעו השתתפות של קופות החולים או סיוע חלקי) והילד ייצא לתהליך טיפולי מותאם למאפיינים האישיים שלו ושל הטראומה שחווה. אנשי טיפול להם יש הכשרה והסמכה ספציפית בתחום של פגיעות מיניות יעזרו לו כדי להשתקם מבחינה רגשית, להתגבר על החוויה הקשה ולהמשיך בחיים טובים ומספקים. באופן עקרוני ככל שטיפול יתחיל בשלב מוקדם יותר כך יש יותר סיכוי ליעילות הטיפול, אך גם כאשר פונים לטיפול תקופה ארוכה אחרי הפגיעה תהליך טיפולי יוכל להיות משמעותי ויעיל.

טיפול בילדים פוגעים:

בישראל גיל 12 מוגדר כגיל תחילת האחריות הפלילית וניתן להעמיד מגיל זה לדין. בתי המשפט לנוער יערכו "הערכת מסוכנות", יחייבו טיפול מקצועי ולפי חומרת הפגיעה יטילו עונש מעבודות שירות ועד למאסר. ילד קטן מגיל 12 לא ייחקר על ידי המשטרה אלא על ידי חוקר ילדים באחד ממרכזי ההגנה. על כל מקרה של אלימות מינית של קטן יש לדווח לפקיד/ת הסעד (ממשרד הרווחה) ובסמכותה לחייב את הפוגע ואת משפחתו לקבל טיפול פסיכולוגי ובמקרה הצורך אף להעביר את הפוגע למוסד חינוכי אחר כדי להגן על הנפגע. מטרות הטיפול הם להפסיק את ההתנהגות האלימה ולהקטין את הסיכוי לפגיעות חוזרות, לעזור לפוגע להכיר בכך שפגע, לעורר בו אמפתיה לסבל של הנפגע, לקחת אחריות ולקנות מיומנויות של שליטה עצמית. מטרות נוספות יהיו חיזוק הדימוי העצמי, ניהול כעסים, אהבה עצמית, התמודדות עם קשיים רגשיים ומשפחתיים שהוא עצמו חווה ופיתוח מיומנויות חברתיות חיוביות.לעיתים קרובות גם בני המשפחה של הנפגע או הפוגע יבקשו ליווי טיפולי כדי לעזור להם לעבד ולהתמודד עם הקושי שלהם.

 

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now